יצוא נשק ישראלי
מה הבעיה?
פיקוח וחקיקה
כתבות ותחקירים
שאלות נפוצות
פיקוח על יצוא נשק
הפיקוח בארץ במספרים
בין השנים 2012-2017
40,000 |
ממוצע בקשות שיווק בכל שנה
90% |
מבקשות השיווק שהוגשו אושרו
8,000 |
ממוצע בקשות היצוא בכל שנה
99.8% |
מבקשות היצוא מאושרות
על ידי האגף לפיקוח על יצוא בטחוני
21 |
עובדים מטפלים בכמעט 50,000 בקשות
לפי דיווח משרד הביטחון,
25.5.17
עם מספרים כאלה לא מפתיע שנשק ישראלי נמכר למי שעושה בו שימוש לרעה
החקיקה על יצוא נשק בארץ
מדיניות הפיקוח של ישראל
למה הצעד הראשון בפתרון הבעיה הזו חייב לבוא דרך חקיקה?
כי ככה זה עובד במדינות מתוקנות. מדיניות הפיקוח של ישראל מעוגנת בחוק.
כרגע, היא רק “קצת” חסרה את המרכיב של שיקולים מוסריים.
ועד שזה יתוקן, כל עוד על פי חוק מאשרים לחברות למכור נשק למי שעושה בו שימוש מכוון לרעה, נגד חפים מפשע- זאת לא רק הבעיה של החברות, לא רק של משרד הבטיחון- זאת הבעיה של כולנו כאזרחים.
מה המצב הקיים אצלנו, ומה קיים בעולם? האם מדינות אחרות טובות יותר?
התשובה במקרה הזה היא בבירור- כן.
בישראל, לעומת המצב ברוב מדינות המערב, לא קיימת הגבלה בחוק
שאוסרת על מכירת נשק למשטר המבצע הפרות חמורות של זכויות.
110 מדינות בעולם אשררו את האמנה לפיקוח על סחר בנשק (ATT), ביניהם- קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד, וכל מידנות מערב אירופה.
מתוך 10 יצואניות הנשק הגדולות בעולם, רק ישראל וארה”ב לא אישררו את האמנה. בארה”ב, סחר בנשק למשטרים רצחניים מוגבל על ידי חוקי Leahy.
בישראל, חוק הפיקוח על יצוא בטחוני קבע פיקוח ממשלתי על סחר
בנשק על ידי האגף לפיקוח על יצוא (אפ”י), אך החוק אינו מסמיך את
אפ”י למנוע רשיון יצוא על בסיס שיקולים אתיים של זכויות אדם במדינת היעד.
למעשה, למרות חוסר השקיפות הרשמית של ישראל אודות יעדי היצוא,
אנחנו יודעים על מקרים רבים בהם רשיונות נשק התקבלו אפילו למדינות
המבצעות טיהור אתני ורצח עם, כגון דרום סודן ומיאנמר.
מה התיקון החקיקתי הנדרש?
התיקון הנדרש הוא חוק פשוט, שיש לו קונצנזוס ציבורי רחב, וצורך מוסרי מובהק,
שכבר נכתב בכמה גרסאות על בסיס הניסוח של החוק האמריקאי, בין היתר ב- 2016, על ידי יהודה גליק, תמר זנדברג, וחברי כנסת
מהקואליציה ומהאופוזיציה, וב- 2018 על ידי חיליק בר, בהצעה שזכה לתמיכה יוצאת דופן משורה של רבנים ורבניות,
כולל הרב שלמה אבינר, הרב יעקב אריאל, הרב חיים דרוקמן והרב יעקב מדן,
וכן של שלל אישי ציבור מכל הקשת המגזרית והפוליטית.
למרות שישראל לא מדווחת על ייעדי ייצוא הנשק,
קיימות עדויות רבות על מכירות למדינות המבצעות
טיהור אתני ופשעים נגד האנושות.
10 שאלות נפוצות על מכירת נשק ישראלי
אתם שאלתם, אנחנו ענינו
01
זו באמת שאלה טובה, אבל אי אפשר להכחיש שזו המציאות. גם מאז שנכנס לתוקף חוק הפיקוח ב2007, אנחנו יודעים על דוגמא אחר דוגמא של מדינות שידוע עליהן שמתחוללים שם פשעים איומים, משטרים שנגדם מדינות כמו ארצות הברית ומדינות האיחוד האירופי הטילו אמברגו, בעוד שאנחנו המשכנו לספק להם נשק- מדינות כמו דרום סודן, מיאנמר, קמרון, הונדורוס, הפיליפינים, אזרבייג'אן, ועוד.
אז איך? יש המון סיבות. הכי נוח למי שיש לו אינטרס להמשיך למכור שהכל יהיה כמה שפחות שקוף, עדיף לבעל האינטרס שכל הסיבות תתערבבנה, כך שיהיה כמה שיותר קשה להפריד אותן אחת מהשנייה ותמיד ימצא צידוק. כמו שיודע, אנשים טובים מסוגלים לעשות עוולות גדולות כשיש להם דרך להצדיק זאת בפני עצמם. יש לפעמים סיבות דיפלומטיות, לפעמים סיבות ביטחוניות, לעתים רחוקות (כבר לא, יותר בעבר) הגנה על קהילות יהודיות, ותמיד תמיד- הרבה אינטרסים פרטיים כלכליים של בעלי הון וכח.
02
יש בישראל מעל 1000 חברות פרטיות עם רשיון לייצא נשק. אבל, כל עסקה חייבת לקבל שני אישורים (אחד לשיווק ואחד למכירה) מהאגף לפיקוח על יצוא, אפ"י, שמפרט לאן ולמה הנשק מיועד, מה שאומר שלכל עסקה שמתבצעת יש את הגושפנקא של הממשלה, כך שהמדינה מעורבת לפחות בעקיפין.
03
כמובן שיש הרבה סיבות. יש תמיד רווח שמקבלים מהעסקאות הללו. לפעמים זה רווח בטחוני- אולי האפשרות להשתמש בשטח עבור פעילות ביטחונית החשובה לנו, לפעמים רווח דיפלומטי- אולי תמיכה באו"ם, או לפחות הימנעות מהצבעות נגד ישראל, ותמיד רווח כלכלי, למדינה, ובעיקר, לסוחרים עצמם.
האם הסיבות הללו הן "טובות"? כדאי לשאול את עצמנו רגע- כמה זה לוקח כדי להפוך את זה להיות "שווה" לעזור למי שרוצח חפים מפשע? האם אפשר להצדיק עזרה לרצח של אדם שלא מאיים עליי בגלל שזה משרת אותי? וכדאי גם לשאול- האם היינו מקבלים את ההצדקה הזו ממי שמחמש את האויבים שלנו, שרוצחים חפים מפשע מאחינו ואחיותנו? בתחום מכירות הנשק צריך להיות ברור: יש פעולות שלא משנה כמה התועלת מהם גדולה, פשוט אסור לתת להן יד.
04
לא ולא. קודם כל, לא כולם עושים את זה. בין 10 יצואניות הנשק הגדולות בעולם, רק לנו ולרוסיה אין חוק שאוסר על יצוא למשטרים המבצעים הפרות חמורות של זכויות אדם. כמעט לכל מדינות האיחוד האירופי, לקנדה, לארצות הברית, לאוסטרליה- יש הגבלות כאלה הקבועות בחוק.
זה נכון שיש עוד מדינות אחרות שמוכנים למכור לכולם- כגון רוסיה, וסין, וצפון קוריאה. זה השכונה שמתאים לנו להשתייך אליה?
ולא, לא עדיף שאנחנו נרוויח מזה. כשאנחנו מרוויחים מזה, אנחנו הופכים להיות שותפים לפשעים הללו, וגם נותנים לגיטימציה. אי אפשר להצביע ביד אחת על פשעים נגד האנושית וביד השנייה ללחוץ יד על עוד עסקת מכירת נשק מוצלחת. המכירה עצמה מעניקה הכשרה, ומידה מסויימת של לגיטימציה בינלאומית.
בנוסף- ככל שיש יותר מדינות שמסרבות למכור למדינות כאלו, זה יהפוך עבורן ליותר קשה ויותר יקר לרכוש נשק. ככל שיש יותר מדינות שמוכנות למכור לכל פושט יד תהיה יותר תחרות, יותר זול, יותר קל, יותר נשק בעולם, יותר מלחמות… בתחום הנשק, בעולם אידיאלי היינו מייחלים לעולם ללא. אולם לכל הפחות יש לשאוף לעולם שיש בו פחות, לעולם שהכח והנשק בו נשלטים, ולכן ההגבלה והפיקוח כה חשובים. באיזה צד אנחנו רוצים לראות את עצמנו? לצד המדינות המאפשרות ומכשירות עוולות, או עם אלו שעוצרות אותן?
בנוסף, בא נדבר על ״הגאווה הישראלית"- יש לא מעט נשק שאפשר להשיג רק מישראל, נשק טכנולוגי מתקדם ואיכותי. ישראל פיתחה סייבר התקפי וכטב"מים (כלי טיס בלתי מאויישים) מתקדמים שאי אפשר להשיג כמותם מאף מקום אחר. אילו הגאונות הישראלית היתה נמכרת רק למדינות המשתמשות בטכנולוגיות הללו בצורה לגיטימית, היה הרבה יותר קל להתגאות בזה באמת, ולהמשיך לעודד יצוא ביטחוני אתי ומתקדם.
05
לא ממש. ישראל היא מדינה חזקה ומשגשגת, עם המון מה להציע לעולם. היא תוכל לשרוד, ולהמשיך לשגשג גם בלי המליונים שמרוויחים ממכירה למשטרים רצחניים. היצוא הביטחוני הפך להיות סוג של התמכרות, שככל שמקבלים יותר, רוצים עוד יותר ויותר. בהכנסות מייצוא ביטחוני, יש מספיק מדינות בעולם שמשתמשות בנשק בצורות לגיטימיות ומוסריות, להגן על האזרחים שלהן, ולא לתקוף חפים מפשע ולא לשמר כח בידי דיקטטורים, וגם כיום, רובו של היצוא הישראלי הולך למקומות האלו.
06
שאלה מצוינת. ישראל נוהגת בחוסר שקיפות קיצונית בתחום הזה, בצורה מאד חריגה ביחס למדינות דמוקרטיות אחרות. רשימת החברות העוסקות בנשק, רשימת המדינות שלהן ישראל מאשרת ייצוא, ורשימת המוצרים שהיא מייצאת- הכל חסוי, בשם ביטחון המדינה ואינטרסים לאומיים. כך שהיכולת לספר או לדעת מה מתרחש בתחום מאתגרת ומורכבת.
מעבר לכך, ישנם גופים שיש להם אינטרס שהישראלי הממוצע ידע על זה כמה שפחות.
07
גם שאלה מצוינת. אפשר להציע הרבה השערות. אולי כי הרבה אנשים עסוקים בדברים אחרים. אולי כי לא חשבו שאפשר לשנות את המצב הקיים. למה עד שהיה אייפד אף אחד לא המציא את האייפד, ועד שהיה ווייז אף אחד לא המציא את הוויז? העיקר, שעכשיו יש, ויש עבודה לעשות יחד!
08
נכון מאד. וכאן אנחנו, כאזרחים, ניצבים מול שאלת האמונה בדמוקרטיה וביצירת מציאות. האם אנחנו באמת חיים בדמוקרטיה, המנוהלת על ידי דעת הרוב, או שאנחנו חיים במדינה שמנוהלת על ידי מספר מצומצם של בעלי כח והון? זו שאלה שבתשובה קיימת נבואה שמגשימה את עצמה, לכל כיוון. אין ספק שאם אנחנו, האזרחים, נשלים עם כך שהכסף והכח קובעים, ולא אנחנו- כך יהיה. אך אם נתעקש שהמדינה תייצג את דעת הרוב (ויש אפילו סקר (שיצא ב-2023) שמצביע על כך שדעת הרוב מתנגדת למצב הקיים בתחום), נוכל לגרום למדינה לפעול בהתאם. אם היו מליון אזרחים ואזרחיות שדורשים ודורשות מנבחרי הציבור שלהם לפעול, לא היינו מצליחים לשנות?
09
זוהי לגמרי בעיה שלנו, והבעיה קיימת ממש פה, אצלנו, לא רחוק בכלל. נכון שהתוצאות האיומות מתרחשות בעיקר הרחק מן העין, אבל במציאות חיינו הגלובלית, בסוף זה חוזר ישר אלינו. והמדיניות הבעייתית היא תוצר של נבחרי הציבור שלנו.
מעבר לכך, הבעיות שלנו קצת מתגמדות כשמשווים אותן לרמת הסבל שנגרם בעולם על ידי מדינות שמכרנו להם נשק. 400,000 שנרצחו במלחמת האזרחים בדרום סודן, שנשק ישראלי נמכר לשני הצדדים בסכסוך. מעל 800,000 אנשים שאיבדו את הבית שלהם והפכו לפליטים, ועשרות אלפים שנרצח במיאנמר, לה ישראל מכרה נשק בזמן שהיה ידוע על כך. עשרות אלפים שנרצחו ללא משפט בפיליפינים. ועוד ועוד ועוד דוגמאות, בעשרות מדינות בעולם, בכל יום ויום, ולכל זה, דרך הנשק הישראלי, אנחנו הופכים לשותפים.
10
כן, אנחנו שמאלנים. וימניים. ודתיים. וחילונים. וכל מה שבאמצע וכל מה שבצד. אבל אנחנו בהחלט לא אנטי-ישראל, ההיפך. אנחנו מאמינים בחזון של מדינת ישראל שהאמינו בו גדולי האומה, מדינה שהיא מגדלור של מוסר לעולם. אנחנו מאמינים בדברי דוד בן-גוריון שאמר ש"מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכיה האנושיים."
חלקנו שותפים לינשו״ף מתוך מחויבות לזכויות אדם וערכים ליברליים, וחלקנו מתוך מחויבות למסורת ולהלכה וערכים יהודיים, חלקנו מחזון הנביאים, וחלקנו מחזון המייסדים. חלקנו מאחריות היסטורית כעם שסבל שואה, חלקנו מאחריות אוניברסלית להפחית סבל בעולם. האמת היא, שזה הנושא המדיני-ביטחוני שאפשר למצוא בו את הקונצנזוס הכי רחב בישראל כיום. וכך גם ראוי שיהיה.
